חוגגים במדבר עצמאות 2010

איך ביטלו לי את סדנת "במדבר" הראשונה וכך מצאתי את שיטים

לפני שנים אחדות מצאתי את את שיטים. היום זהו "אשרם במדבר" פורח, פיסת גן עדן בלב הערבה, אז זו היתה היאחזות מאובקת המוטלת בקצה הנגב בואכה הערבה.

איך מצאתי את הפלא הזה? הכל התחיל ממשבר כמובן.

(תקציר הפרק הקודם: גורוג'י, סדהו טנטרה זקן {טוען שהוא בן 172} אינו דובר אנגלית, גר עם חברה טובה שלי בדהרמקוט, וכשאני מבקש ממנו לדעת "מה זה טנטרה" הוא לא עונה לי ורק עורך לי מבחנים משונים)

יומיים אחרי זה הוא הצביע לי שביל סמוי שאם אלך בו אגיע לקרחון שלא נמס כל הקיץ: "תעבור בתוכו לצד השני ואז תרד על הסלעים במורד הנחל עד שתגיע למפל." אבל יתכן שהוא לא אמר לי שום דבר כזה ובעצם אמר: לך תשב מתחת לעץ ותמדוט עד מחר. אבל זה מה שהבנתי וזה מה שעשיתי. אולי רציתי חוויה קצת מופרעת?

האם גורוג'י היה שולח אותי לסכן את חיי?

מכירים את הבדיחה של הגששים "פה היה עץ – אני הייתי מאחורי העץ"?

אז גם לי יש סיפור איפה הייתי כשההיסטוריה קרתה (רמז: התחבאתי מאחורי מזכ"ל המפלגה רענן כהן)

יום אחד בסוף שנת 1995 מצלצל אלי המפיק איל גפן ואומר לי, תשמע, מארגנים עצרת לתמיכה בשלום בכיכר מלכי ישראל ואנחנו צריכים מנחה.

אתם משלמים? שאלתי
לא ממש.
מי משתתף?
אני עכשיו מנסה להביא את אביב גפן, מירי אלוני תשיר את שיר לשלום…

האיש בתמונה אינו גורו-ג'י אבל הוא שובב כמותו

(גורו – מורה לחיים. ג'י – אדון)

זה היה בהימלאיה, לשם הגענו אני וצופית לנוח אחרי צילומי הסדרה "אופטימיות קוסמית", באנו להתארח אצל חברה שלנו אומנט שגרה אז בדהרמקוט, בבית פשוט בפאתי הכפר שאותו חלקה עם בנה היחיד בן ה 4 ועם איש זקן שישב בפינת החדר שקם לכבודנו ולחץ את ידנו.

"זה גורו-ג'י" היא הכירה לנו את בן הזוג שלה ומדריכה הרוחני שנראה ישיש קמוט וכפוף כמו עץ עתיק. "אתה לא מאמין מה אני עוברת איתו," היא סיפרה לי בהתרגשות "אנחנו יושבים בלילה לבד בבית מול הקיר והוא מקרין לי סרטים ששנינו רואים!"

אתה מאמין לזה? שאלה אותי צופית כשיצאנו לחצר לעשן סיגריה. אהמממ.. זה נשמע קצת מחורפן אבל אנשים יכולים להיתפס בטריפים משותפים. ישבנו בכיסאות פלאסטיק והתרווחנו מול הרי ההימליה השגיבים ואומנט סיפרה לנו סיפורים משונים, "אתה יודע בן כמה הוא? בן כמה הוא נראה לך?" חשבתי קצת… 70 בערך? ניחשתי. "הוא בן 172," היא התרגשה, "אני מאמינה לו!" ואיך הוא בתור מאהב הסבא הזה? שאלה צופית. "מדהים, מדהים, מדהים. את חייבת להתחבק איתו. אתה חייב גם להתחבק איתו."

פעם אחת בשנת 97 קניתי לי בהודו בהמה רבת סמ"ק: אופנוע אנפילד 500 חדש מהמפעל. האופנוע הזה לימד אותי שיעור בשלוש פעימות…

עיני נצצו כשקראתי את העלון במוסך. ידי הזיעו כשליטפתי את הדגם בסוכנות, ליבי הלם כשכתבתי את הצ'ק וכמעט קפץ מחזי כשקרעתי את הניילונים. אף פעם לא קרעתי ניילון מרכב, בהודו הגשמתי חלום בורגני.

יום אחד הלכתי על החוף ופגשתי דג זהב. הוא העניק לי משאלה אחת ושיעור פוקוס שעזר לי להבין את החיים

——————————————————————————–

הסיפור מתחיל בשנת 1984. הייתי אז נער צעיר על סף הבגרות, תלמיד כיתה י"א עם הפרעות קשב שמעולם לא אובחנו ותעודה שכולה 6. את רוב ימי הקיץ העברתי בים, בוחן מה חזק ממה: רגש הסלידה מזרם החינוך הממלכתי או קול נקיפות המצפון שאימי הפולניה השתילה בי.

הייתי מגיע לחוף זבולון בהרצליה, מצוייד בתיק, מגבת, ספרים וסיגריות ואחרי שעות של פנטזיות על בחורות נפקניות, הייתי בד"כ קם ופוסע מהורהר דרך חוף השרון עד לחוף אפולוניה וחזרה.

יום אחד קרה המקרה: על חוף הים של סידני-עלי מצאתי דג זהב מפרפר.
"שלום, סליחה" הוא פנה אלי "אם תחזיר אותי למים אתן לך כל משאלה שתבקש"
המממ…